גזר דין בתיק ת"פ 5553-08

הנאשם הורשע  לאחר שמיעת הראיות בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר (לפי סעיפים 145(א) ו-204 (א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965).

כעולה מהכרעת הדין, הנאשם הורשע בכך שבשנת 2006 בנה ללא היתר  2  מבנים שונים, אשר כל אחד מהם בשטח של כ - 50 מ"ר וכל אחד מהם בנוי מבלוקים ומבטון. הנאשם גם הורשע בכך שעשה במקרקעין נשוא כתב האישום שימוש הטעון היתר ללא היתר והחורג מיעוד המקרקעין לפי תמ"מ 4/14, אשר אינה מאפשרת שימוש למגורים והוצאת היתרי בניה כלל לשטח ומייעדת את המקרקעין לייעור.

במסגרת פרשת ההוכחות, הסתבר גם כי הנאשם מחזיק בבעלותו מגרש בישוב חורה.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, הדגיש, כי העבירות בוצעו תוך פלישה למקרקעי מדינה,  בהן אין לנאשם כל זכות מוכרת והמיועדים לשמש כשטח פתוח או לייעור.

ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם אינו סובל ממצוקת דיור ומחזיק בבעלותו מגרש בישוב חורה.

ב"כ המאשימה הדגיש, כי העבירות מתבצעות במקרקעין משך שנים רבות וכי הנאשם ניהל מספר הליכים משפטיים אשר הסתברו כהליכי סרק, וכי הנאשם המשיך להשתמש במקרקעין משך שנים רבות למרות התראות שנמסרו ולמרות הליכים רבים שהתקיימו.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה רבה לעניין חומרת העבירות, ולעניין הקנס המקסימאלי הקבוע בחוק בגין הבניה והשימוש משך מספר שנים, הפנה ב"כ המאשימה לפסיקה בעניין השתת קנס נפרד בגין כל אחד מן המבנים. לטענת ב"כ המאשימה, העונש הקבוע בחוק הינו קנס בסך 75,300 ש"ח בגין כל אחד מן המבנים, וקנס בסך 1,400 ש"ח בגין כל יום של שימוש בכל אחד מן המבנים בנפרד מאז שנת 2006 ועד היום. בנוסף הפנה  ב"כ המאשימה לקנסות הנוהגים בפסיקה בעבירות דומות. לטענת ב"כ המאשימה, קמה חומרה יתרה מעצם העובדה שהנאשם הקים שני מבנים, אגב הסגת גבול למקרקעין, בהם לנאשם אין זכויות, תוך שביצע את העבירות משך שנים רבות, תוך התרסה כנגד רשויות האכיפה, ותוך סיכול האפשרות ליישם את התוכנית באשר לייעוד המקרקעין.

ב"כ המאשימה עתר להשתת מאסר מותנה, קנס מרתיע שלא יפחת מסך של 100,000 ש"ח ( 50,000 ש"ח בגין כל מבנה), התחייבות, צווי הריסה וצו להפסקת השימושים החורגים במקרקעין.

ב"כ הנאשם טען כי הפלג אליו משתייך הנאשם מצוי בסכסוך דמים עם פלג אחר וההגעה לבית המשפט מסכנת את חייו.

ב"כ הנאשם דבק בכפירתו של הנאשם, ולמעשה, ציין כי לנאשם אין עמדה לעניין צווי ההריסה שכן לשיטתו המבנים אינם שייכים לו.

ב"כ הנאשם אף הלין כנגד העובדה שהמאשימה, לשיטתו, הרסה, זה מכבר,  שני מבנים אחרים שהיו שייכים לנאשם.

ב"כ הנאשם אישר בטיעוניו לעונש, כי הנאשם בנה ללא היתר באותם מקרקעין שני מבנים ואולם שב על טענת הנאשם, אשר נדחתה בהכרעת הדין, כאילו מבנים אלו נהרסו, זה מכבר,  על ידי המאשימה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם חולה במחלת לב, הינו נכה בשיעור של 100 אחוז, וכי לנאשם 12 ילדים קטינים.

ב"כ הנאשם הגיש מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הבריאותי של הנאשם,  ולמצבה הבריאותי של אשתו ולמצבו הבריאותי של בנו בן ה - 11 הסובל מבעיות רפואיות קשות ומתאשפז לפרקים.

כעולה מטיעוני ב"כ הנאשם, אשת הנאשם חולה בסרטן השד ובשורה של בעיות רפואיות נוספות.

לטענת ב"כ הנאשם, לנאשם אין כל מקורות הכנסה למעט קצבאות הביטוח הלאומי. לטענת ב"כ הנאשם, גם המבנים נשוא כתב האישום לא היו מבנים מפוארים אלא בנייה צנועה. לטענת ב"כ הנאשם השתת קנס על הנאשם נוכח מצבו הכלכלי והבריאותי,  תכביד עליו באופן קשה מנשוא.

ב"כ הנאשם ביקש שלא להטיל על הנאשם כל עונש, ולמצער, קנס סמלי מאוד, אם בכלל.

דיון

בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.